במחקר זה, אמנם בחולי סוכרת, נמצא ש-BMI בין 30-34 היה קשור להכי פחות מקרי תמותה. דווקא אלה עם BMI המוגדר כתקין באיזור ה-25 היו בסיכון מוגבר. אפשר היה לצפות, שדווקא אצל חולי סוכרת BMI של 25 יהיה ודאי "בריא" יותר מאשר 30-34 . איך אפשר להסביר את הנתונים הללו ? ומה זה אומר על אנשים […]
במחקר זה, אמנם בחולי סוכרת, נמצא ש-BMI בין 30-34 היה קשור להכי פחות מקרי תמותה. דווקא אלה עם BMI המוגדר כתקין באיזור ה-25 היו בסיכון מוגבר. אפשר היה לצפות, שדווקא אצל חולי סוכרת BMI של 25 יהיה ודאי "בריא" יותר מאשר 30-34 . איך אפשר להסביר את הנתונים הללו ? ומה זה אומר על אנשים שאינם חולי סוכרת ?
נכון להיום, אין שינוי בהגדרות ה- BMI ה"אידיאלי". יחד עם זאת יודעים היום, שהשאיפה ל- BMI=25 בקשישים, עלולה להביא לתת תזונה וקשורה לתחלואה גבוהה יותר. וכך גם בחולי אי ספיקת לב (מה שמתואר בספרות כ"פרדוקס ההשמנה"). ובמצבים נוספים כמו למשל אחרי השתלת לב- Annals of Surgery:
January 2010 – Volume 251 – Issue 1 – pp 144-152
doi: 10.1097/SLA.0b013e3181b5db3c)
ביוני 2014 פורסם דו"ח מקדים לשאלה: מי צריך לרדת במשקל וכמה?
הם מציינים שלא כל האנשים עם עודף משקל לפי BMI צריכים לרדת במשקל וכי BMI הוא יותר מדד "סקירתי" מאשר איבחוני. וגם כמות הירידה במשקל לא נמדדת לפי ההגעה ל- BMI אידיאלי, כי אם ירידה במשקל גם של 3-5% יכולה להניב תוצאות קליניות מועילות.
כל מאמצי למצוא המלצות אחרות ל- BMI רצוי, עלו בתוהו