מטפלים במשבר: שחר כוכבי מתייחס לדילמות והאתגרים המיוחדים העולים באשר למיקומנו כדיאטנים בתקופה זו.

שלום לקהילת הדיאטניות והדיאטנים שלנו

ימים לא פשוטים עוברים עלינו. ואנחנו מקווים שאתם ומשפחותיכם שלמים ובטוחים.

זוהי בהחלט תקופה מורכבת עבור כולנו, גם באופן אישי וגם כמטפלים. חוסר הוודאות לגבי הבטחון האישי שלנו, לגבי עתיד החזרה לשגרה, לגבי האופן שבו נכון לחזור לעבודה, ולגבי הדרך הנכונה ביותר שאנחנו יכולות ויכולים לעזור למטופלים שלנו.
כל אחת ואחד מאיתנו עשויים למצוא עצמם במיקום שונה בהתייחס לדילמות אין סוף שעולות גם בבית ובמשפחה הפרטית, וכמובן גם בחדר הטיפולים כאנשי מקצוע, ולכל אחד ואחת מאיתנו יכולת התמודדות שונה עם המצב.
חלקנו כלל לא מסוגלים לדמיין עצמם חוזרים לעבודה. בעוד אחרים מנסים למצוא עוגן בניסיון לעזור לאחרים עם הידע והכישורים שיש להם.
יתכן אף שמצאתן עצמכן נקרעות בשאלה האם בתוך תחושת הכאוס, הטראומה והאבל יש מקום לעסוק בנושאים, לכאורה, יומיומיים, כמו תזונה ואורח-חיים בריא?
האם יש מקום להמליץ או לצפות מהמטופלים שלנו להגיע לטיפולים כבשגרה, בתקופה כ"כ לא שגרתית?
כיצד נכון לייצר חלל בטוח, ולו הפוגה של רגע, ממה שקורה בחוץ עבור המטופל, ומהצד השני, ההבנה שאי אפשר שלא להתייחס לכאב שסובב את כולנו.
כמטפלות ומטפלים, ברור לנו שגם עבור המטופלים שלנו מדובר בתקופה לחוצה שמאופיינת במתח וחוסר יציבות: הניגודים שעולים אצל המטופלים שלנו עשויים לנוע בין אכילה רגשית מוגברת, או לחילופין בהעדר תיאבון ומיעוט באכילה.
חוסר הנוחות והאשמה שעלולים לעלות אצל המטופלת, בעת ש"מתעסקת בעצמה ובגופה" כאשר מסביבנו כחברה התמודדויות קיומיות.

כדי לנסות ולתת מענה למעט מהדילמות שעלו כאן, שאנחנו כמטפלים עשויים לפגוש בחדר הטיפול בתקופה מורכבת זו, ואפילו לקבל מעט כלים להתמודדות, פנינו לשחר כוכבי – פסיכותרפיסט, דיאטן קליני ומדריך, וביקשנו את ההתייחסות ונקודת המבט שלו.
במאמר הבא ננסה לסמן כיוון ולתת מענה ראשוני לחלק מהדילמות והקונפליקטים שהעלנו. אנו תקווה שנוכל לעזור לכם להתמודד עם דילמות או סיטואציות דומות.

*לתשומת ליבכן וליבכם, ניסינו כמיטב יכולתנו לכתוב באופן רב-מגדרי ושוויוני. עם זאת בחלק מהמאמר, ניתנה עדיפות לניסוח בלשון נקבה. הכתבה מכוונת ומיועדת לכלל המגדרים והמינים

איך חוזרים לעבודה במצב כל כך כאוטי, ומתי?

"אני חושב שזאת השאלה הנכונה להתחיל ממנה. כאנשי טיפול, אנחנו כל-כך מוכוונים לשים את עצמנו בצד, ולשים את השירות ואת העזרה שאנחנו מעניקים לפנינו: הרצון העז לעזור, והמחויבות למטופלים, הם לחצים שפועלים עלינו, וחשוב להיות ערים להם. ברמה מסוימת, הם אלו שמעודדים אותנו להיות מטפלים טובים יותר, מדויקים ואמפתיים יותר, עם זאת, אלו גם הכוחות שעלולים להביא אותנו לדחוק גם את עצמנו לקצה.

אנחנו דיאטנים מטפלים, אבל כמו כל החברה בישראל, גם אנחנו עברנו אירוע טרור, כמו המטופלים שלנו, אנחנו מושפעים מהטראומה הקולקטיבית ומהמלחמה המתפתחת. יתכן שרבים ורבות מאיתנו מכירים את האובדן מקרוב. דיאטניות הן לא רק מטפלות, אלא יתכן שגם אימהות שבנותיהן ובניהן משרתים כעת בסדיר או במילואים.

ההחלטה מתי ובאיזה אופן לחזור, עוד קודם לרצון ולמוכנות של המטופלים, ולכל הפחות עם אותה מידה של משמעות במערך השיקולים כמו לאילוצים מערכתיים שעולים מתוך הארגון (המרפאה, המכון או היחידה), היא גם המוכנות האישית שלנו.

אני מזמין כל אחד ואחת מהקוראות והקוראים להיות קשובים לעצמם. אנחנו מעל ל-3 שבועות בתוך המערכה – עבר זמן ממושך דיו גם כדי להתבונן ולבדוק איפה אנחנו ביחס למצב, מה יעשה לנו טוב, ומהי המסוגלות שלנו.

אחד מהמשאבים הכי חשובים שלנו כמטפלים הוא המיכל שלנו. הכוונה היא, היכולת שלנו להכיל את המטופל בסבלנות ועם קשב. את קשייו, התנהגותו והתקשורת עימו באמפתיה ובכוונה טובה. המיכל שלנו הוא לא קבוע. הוא משתנה איתנו, עם המציאות של חיינו כפי שאנחנו חווים אותה. זה יהיה הגיוני להניח שבאופן טבעי, המיכל של כמעט כולנו הוא לא כפי שהיה קדם ל-7 לאוקטובר. ויתכן שגם במהלך השבועות האחרונים חלו בו שינויים.

אנחנו יודעים שחזרה לתפקוד יחסית שגרתי, ובכלל זה גם עבודה, חשוב גם לניהול רמות המתח והחרדה. ועם זאת, אני מבקש מהקוראות והקוראים לא להיכנס למתחים שבין "חוסר-תפקוד מוחלט" והיצמדות לטלוויזיה ולמקורות חדשותיים שונים, ובין "תפקוד-יתר" – ניסיון לעבוד הרבה ועד כמה שניתן – עד לכדי ניתוק מהמציאות העכשווית. מהדאגות הטבעיות ומהרגשות שמגיעים איתם.

נסו למצוא, עד כמה שניתן ובהתחשב באילוצים המערכתיים, את הקצב ההדרגתי לחזרה לשגרה.

בניסיון לקחת את זה לפרקטיקה ולתת דוגמה: אנחנו לרוב יודעים מי הם המטופלים שהכי זקוקים לנו ולטיפול. דיאטנית שמנהלת קליניקה פרטית וכעת רוצה לחזור למפגשים פרונטליים או מקוונים, יכולה ראשית לפנות אליהם בצורה רגישה, ולבדוק האם היו רוצים להיפגש, ולהתקדם ברשימה לפי זמינותם והיענותם לחזור לטיפול. אני ממליץ לסדר את הימים הראשונים ואפילו את השבועות הראשונים כך שיש יותר זמן להתאוורר בין המפגשים, ואולי לקיים ימי עבודה קצרים יותר. יתכן שהתוצאה הזאת תתרחש באופן טבעי, מכיוון שגם הזמינות של המטופלות והמטופלים שלנו היא נמוכה יותר. חלקם משרתים, חלקם עם הילדים בבית וכד'. הזמינות של רבים מהמטופלים היא מצומצמת ביחס לימי-שגרה."

אנחנו מודעים לכך שקיימת אצל דיאטניות רבות תחושת חוסר נוחות לדבר על הרגלי אכילה ודיאטה, כשבמקומות נרחבים בארץ משפחות מפונות מבתיהם, ורבים עוד מתאבלים. מה דעתך על זה?

"אני מכיר בתֶּזָה הזאת, ואני גם לחלוטין מבין אותה. זה יכול להרגיש כמעט כמו "העמדת פנים". עם זאת, התֶּזָה הזאת לא "עומדת לבד". במקביל לה אנחנו יודעים שיש חשיבות אמיתית שהעורף, באזורים שבהם מתאפשר, ינהל שגרה "נורמטיבית" ככל שניתן.

יש לזה חשיבות בריאותית – חשוב שבני-אדם שזקוקים לייעוץ, טיפול וליווי תזונתי יקבלו אותו. בעיות רפואיות לא נעלמות במלחמה, והן אף בפוטנציאל החמרה. בתקופה הזאת, וברקע הלחץ והחרדה, הגיוני שתשומת הלב של המטופלות והמטופלים שלנו לדפוסי האכילה שלהם, או ליקרים להם (למשל במקרה של הורים לילדים) תרד. או שהמציאות הנוכחית תביא לכך שיש צורך בהתאמה של השגרה היומית האישית שנבנתה עבור המטופל למציאות שמסביבו. העבודה שלנו במניעת הידרדרות של מצבים רפואיים היא חשובה.

יש לזה חשיבות ברמת בריאות הנפש – אנחנו לצערי, אחרי הקורונה, מבינים טוב יותר את ההשלכות ברמת בריאות הנפש ואף ברמת מצב-הרוח על האוכלוסייה בכלל ובפרט על ילדים ובני נוער. מפגשי הטיפול התזונתי מהווים גם עוגן, לפעמים אפילו ראשוני, ליצירת שגרה, לסיבה לגיטימית לצאת מהבית, לעידוד לדאגה עצמית אצל המטופלים. במקרה הזה יש חשיבות גבוהה מאוד, לדעתי, לעודד את החזרה של בני-נוער לליווי על מנת להיות פרו-אקטיביים מול התעסקות-יתר בגוף שעלולה להתגבר בתקופה כזאת, ולהפחתה ומניעה של התנהגויות אכילה פתולוגיות.

האמת היא, שיש לכך אפילו חשיבות והצדקה כלכלית. אלו לא צמד-מילים גסות. מעבר להירתמות והתנדבות, לעורף יש באמת ובתמים תפקיד משמעותי במערכה. עמידה איתנה של המשק מאפשרת לסיים את המלחמה כשיהיה נכון, ולא מתוך סיבות כלכליות.

אנחנו נצא מנצחים מהמלחמה הזאת. יחד עם הניצחון אנחנו רוצים לצאת כאשר החברה שלנו נמצאת במקום סביר ככל שניתן מבחינת בריאות הגוף, בריאות הנפש והעמידות הכלכלית שלנו כחברה וכמדינה.

אלו הן רק עוד כמה נקודות נבחרות שמאפשרות להרחיב את המבט על המצב. הן לא מבטלות את המציאות – שבה באמת בזמן שלחלקנו מתאפשרת שגרה קרובה לנורמלית, מאות אלפי ישראלים נמצאים באבל, שכול, ולחימה."

לאילו נושאים אתה חושב שכדאי שדיאטניות ודיאטנים ישימו לב כאשר הם פוגשים מטופלים בתקופה רגישה זו?

אנסה לתת שלוש המלצות חשובות נוספות,

• "השיח על כאב, שכול והתמודדות – בוודאי במצב כ"כ חריג ומציף, לא תמיד תהיה לנו שליטה מלאה כמה מהכאב הנפשי, ומההתמודדות האישית והמשפחתית של המטופלים שלנו – יכנס אל הפגישה, ומה תהיה מידת ההיקף שהנושא יתפוס מהפגישה. במצב כזה, אנחנו יכולים למצוא את עצמנו נגררים אל מפגש שבו כל אחד משתף מהכאב האישי וההתמודדות שלו: המיקוד עובר מהצרכים של המטופלת לשיח יותר הדדי, והעמדות בין הדיאטנית למטופלת מעט מטשטשות. מחד, זה יכול לייצר חוויית שותפות. מאידך, זה עלול אף להיות מציף יותר עבור המטופלת הנדונה, שהגיעה על מנת לקבל עזרה. במקרה כזה היא עלולה לחוש כי עליה גם לנחם, להרגיע, או לתת מענה – במקום לקבל אותו. אני מציע גם עבור כל אחת ואחד מאיתנו להתבונן פנימה, ולנסות להבין קודם לחזרה מלאה למפגשים – כמה מהדברים שעוברים עלינו ועל משפחתנו אנחנו היינו רוצים לשתף, אם בכלל, עם המטופלים שלנו. אנחנו לא עוברים הכשרה איך לשמור על עצמנו בתוך חדר הטיפולים כשבחוץ מציאות של מלחמה. במציאות הנוכחית, ומבלי לבחון את הנושא עם עצמנו מראש, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מסיימים פגישה כאשר נחשפנו יותר ממה שתכננו"
• "גבולות הגזרה – התפקיד של הדיאטנית הוא לא להוות תחליף לטיפול נפשי. אם עולים תכנים מאוד קשים, או אם עולה הרושם שרמת התפקוד של המטופלת שלנו נפגעה בצורה משמעותית, המענה הרלוונטי שניתן הוא הפנייה לטיפול נפשי מתאים"
• "טראומה, תפקוד ואכילה – במצב הנוכחי, כולנו כחברה עברנו אירוע טראומטי משמעותי, וביננו, בני אדם רגישים מאוד שגם אם הטרור והמלחמה לא גרמו להם לאובדן אישי, הסיפורים, התמונות והמראות – מהווים עבורם חשיפה לאירוע טראומטי. אנחנו יודעים שקיים קונצנזוס הנוגע להתערבויות במשבר והפחתת הסיכון לפתח סימפטומים ממושכים, ובמניעה של PTSD, והוא שיש לעזור לנפגעים לחזור לתפקוד מינימלי אפשרי. לנהל סדר יום ולהעצים את תפיסת השליטה של הנפגע בחייו. המושג "שליטה" באכילה הוא בעיני חרב-פיפיות."

"עבור הדיאטנית, ה"נשק הראשון" והנגיש ביותר לקידום התפקוד אצל המטופל הוא ניהול הרגלי האכילה. עלינו להיזהר מלהשעין את מרבית העוגנים הנוגעים לתפקוד היומי של האדם ולסֵדֶר-היום שלו על אכילה ולו"ז ארוחות. הניסיון לייצר "סדר בכאוס" וחוויה של שליטה דרך אכילה עלול להוביל להתעסקות-יתר התנהגותית וקוגניטיבית באכילה. חשוב להיעזר ברגישות ובמיומנות גבוהה, ולייצר בהדרגה הרגלי אכילה תפקודיים אך גם גמישים. בדגש הזה אני נשען לא רק על המידע התאורטי, היישומי והמחקרי הנרחב בתחום הפרעות האכילה, ועל המידע שעלה מתקופת הקורונה, אלא גם על נקודות מהתערבויות שביצעתי עם נוער בעוטף ישראל."

שחר כוכבי הוא פסיכותרפיסט, דיאטן קליני ומדריך. מומחה בטיפול בהפרעות אכילה. הוא מנהל את הקליניקה לתזונה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, מכון לטיפול רב-מקצועי בדימוי גוף ובהפרעות אכילה.

לתגובות:  shahar@kochavi.co.il

לאינסטגרם של שחר

לאתר של שחר