שמנים צמחיים- כל מה שכדאי לדעת!

מאת אהוד סורייאנו – יועץ לאיכות שמן זית  essenceevoo@gmail.com

שומן הוא אחד מאבות המזון. הוא חיוני לתפקוד תקין של גופנו ומשתתף במגוון רב של תפקודים חיוניים: השומן הוא מרכיב בקרום התאים שלנו, הוא נשא של ויטמינים והורמונים, הוא מקור אנרגיה לגוף, חיוני לתפקוד מערכת העצבים וגם – תורם לתחושת הטעם כאשר אנו אוכלים.
גם בצמחים, בדיוק כמו אצלנו, שומן משחק תפקיד חשוב במבנה קרומי התא, בתהליכים ביוכימיים שונים וכמובן – כמקור אנרגיה.

את השומנים בטבע ניתן לחלק בחלוקת -על לשני סוגים: שומן שמקורו מן החי ושומן שמקורו מהצומח. שומן מהחי הוא מוצק בטמפ' החדר ונהוג לכנות אותו "שומן" (FAT), ואילו שומן מהצומח הוא בדרך כלל נוזלי בטמפ' החדר (למעט יוצאי דופן ספורים) ונהוג לכנות אותו "שמן" (OIL) .
את השומן/שמן ניתן לחלק לשלושה סוגים עיקריים נפוצים:
1) שומן רווי – יהיה מוצק בטמפ' החדר
2) שומן חד בלתי רווי ("חד" מכיוון שיש לו קשר כפול אחד)– יהיה נוזלי בטמפ' החדר
3) שומן רב בלתי רווי (יש לו יותר מקשר כפול אחד)– יהיה נוזלי בטמפ' החדר

שמן ממקור צמחי ניתן להפיק בארבע דרכים שונות:
1) הפקה בבית בד – שיטה המיועדת להפקה של שמן מציפת הפרי (זית, אבוקדו). בשיטה זו נשמר חלק גדול מחומרי הבריאות, הטעם והארומה של השמן, הנותנים לו את מאפייניו הייחודיים.
2) לחיצה (EXTRUDING)– שיטה להפקת שמן מזרע הצמח על ידי הפעלת לחץ רב. שיטת ההפקה הזו מעלה את הטמפ' של השמן ומורידה את איכותו.
3) זיכוך (כימי) – שיטה להפקת שמן מזרע הצמח על ידי הפעלת חום רב ושימוש בחומרים כימיים המסייעים להפרדת השמן משאר חלקי הגרעין. אמנם החומרים המסייעים להפקת השמן אינם נשארים בשמן, אך איכותו של השמן ירודה בגלל תהליכי העיבוד המסיביים שהוא עובר. שמן כזה יהיה חסר טעם וריח לחל וטין וצבעו יהיה צהבהב חיוור.
4) זיכוך (פיזי)– תהליך דומה לתהליך הפקת השמן באופן כימי, למעט שכאן הפרדת השמן משאר חלקי הזרע נעשית על ידי מערכות סינון שונות ולא בסיוע חומרים כימיים. גם בשיטה זו מופעל חום רב ותהליכי העיבוד הם רבים, מה שמוביל לשמן באיכות ירודה. דרך טובה לזהות שמן שעבר זיכוך פיזי היא שצבעו יהיה בדרך כלל כהה יותר מאשר שמן שהופק
בזיכוך כימי ולעיתים גם יהיו בו שאריות ריח של הזרעים מהם הופק.

סוגי שמן:
כמו שכבר הבנתם, רוב השמנים הצמחיים מורכבים בעיקר משומן לא רווי ("חד", או "רב") ולכן הם נוזליים. שומן בלתי רווי הוא שומן שלגוף שלנו קשה לייצר או בלתי אפשרי לייצר ולכן חשוב לכלול בתזונה שלנו שומן מהצומח ולא רק מן החי. בשורות הבאות תהיה סקירה של שמנים צמחיים שונים ותרומתם (החיובית או השלילית) לגופנו.

צמחיים שמקורם בציפת הפרי (בשר הפרי):
שמן זית: מלך השמנים הצמחיים מסביב לים התיכון (ובכלל), שקנה לעצמו (ובצדק), את המקום הראשון כ"שמן הצמחי הבריא מכולם". הוא מקור מצוין לויטמין E ,קרוטנים (במיוחד בטא קרוטן), פיטוסטרולים ונוגדי חימצון עוצמתיים במיוחד, חלקם ייחודיים רק לו. הוא עשיר מאוד בחומצות שומן חד בלתי רוויות, החיוניות לבנית קרום התאים שלנו, ומורידות את העומס הדלקתי והחימצוני בגוף. ישנם אינספור מחקרים שמראים את תרומתו של שמן הזית למלחמה בתהליכים דלקתיים בגוף, תהליכים סרטניים שונים, ירידה בסיכוי לחלות במחלות לב וכלי דם, טרשת עורקים, סוכרת סוג 2, השמנת יתר כרונית, מחלת פרקים ניוונית , ו בירידה בסיכוי לחלות באלצהיימר , וזו רשימה חלקית ביותר – לעיתים נראה שרשימת מעלותיו פשוט איננה נגמרת.
טעמו של שמן הזית תלוי במספר גורמים: זן הזיתים, מועד המסיק, אופן ההפקה בבית הבד ואופן
אחסון השמן לאורך השנה 98% מייצור שמן הזית בעולם מתרכז בארצות הים התיכון ובראשן ספרד, יוון, איטליה, פורטוגל, טוניסיה, מרוקו ותורכיה.

שמן אבוקדו: גם הוא מופק מציפת הפרי ו ערכיו הבריאותיים גבוהים : הוא מורכב ברובו משומן חדבלתי רווי והוא מקור טוב לויטמין E. רוב שמן האבוקדו בעולם מיוצר מפרי שנפסל או נרקב, ולכן רק לעיתים רחוקות טעמו נעים ונקי מקלקולים ואיכותו היתה גבוהה. לאחרונה, בעיקר עקב ירידה במחירי האבוקדו, ישנו גל חדש של שמני אבוקדו המופקים על פי פרקטיקות איכות שאומצו מתחום שמן הזית, והסיכוי למצוא שמן אבוקדו נקי מקלקולים ואיכותי, עלה מעט.
רוב שמן האבוקדו בעולם מקורו ביבשת אמריקה, בעיקר ארצות הברית ומקסיקו

שמנים המופקים מזרע הפרי:
שמן קנולה: שמן המופק מצמח הנקרא לפתית – קרוב משפחה של צמח החרדל הנפוץ באיזורי הבר בישראל. השמן מופק מזרעי הצמח בתהליך של זיכוך והוא אחד השמנים הנפוצים ברשתות שיווק המזון בישראל. רוב גידול הקנולה בעולם מתרכז במזרח אירופה וצפון אמריקה, משם מייבאים את השמן לארץ. בשמן קנולה כמות גבוהה של שומן רב-בלתי רווי מסוג אומגה 6 הידוע כמעודד תהליכים דלקתיים ומעלה את העומס החימצוני בגוף. כמו כל שמן שעבר זיכוך, גם ב שמן קנולה חסרים המרכיבים הבריאותיים המצויים בזרע.

שמן חמניות: מופק מצמח החמנית, הפורח בשדות באביב. גידול חמניות לשמן נפוץ בעיקר במזרח אירופה, משם גם מייבאים את השמן לארץ. השמן מופק מהגרעין בתהליך של זיכוך, הפוגע בערכיו הבריאותיים של השמן. הוא עשיר בשומן רב -בלתי רווי מסוג אומגה 6 הידוע כמעודד תהליכים דלקתיים ומעלה את העומס החימצוני בגוף. לשמן חמניות שהופק בזיכוך פיזי יהיה צבע חום כהה וריח של זרעי חמנית קלויים.

שמן סויה: מופק מפולי צמח הסויה. רוב ייצור שמן הסויה הוא בצפון אמריקה, סין וארגנטינה השמן מופק מהגרעין בתהליך של זיכוך, הפוגע בערכיו הבריאותיים של השמן, והוא עשיר בשומן רב -בלתי רווי מסוג אומגה 6 ,שכפי שכבר נכתב קודם – אינו בריא לנו בכמויות גדולות. במחקר מ 2020 שבוצע באוניברסיטת פלורידה בארה"ב, נמצא קשר בין צריכה של שמן סויה ופגיעה ביכולת של המוח להתמודד עם השמנת יתר ודכאון. בנוסף, נמצא ששמן סויה לייצור הורמון האוקסיטוצין (הידוע כ"הורמון האהבה" ותורם למצב רוח טוב) וקיים קשר בינו ובין בעיות בעיכול.

שמן תירס: מופק מזרע התירס בתהליך של זיכוך, הפוגע בערכיו הבריאותיים של השמן. הוא עשיר בשומן רב-בלתי רווי שאינו בריא לנו בכמויות גדולות: הוא מעודד תהליכים דלקתיים ומעלה את העומס החימצוני בגוף. צריכה של שומן מסוג אומגה 6 מעלה את הסיכון להשמנת יתר, למחלות לב ומחלות כלי דם, לסוכרת סוג 2 וכבד שומני. ארצות הייצור העיקריות של שמן תירס הן ארצות הברית, סין, תורכיה וברזיל.

שמן חָ רִ יע: מופק מזרעיו של צמח הנקרא "קורטם הצַבָּ עִ ים ", ששמו העממי הוא "חָּ רִ יעַ ". השמן הוא העשיר מכל השמנים הצמחיים באומגה 6 – שומן שאינו בריא לגופנו בכמויות גדולות. ייצור שמן חריע מתרכז בעיקר בארצות הברית, הודו, ומדינות מרכז אסיה

הגיע הזמן לעצור רגע ולדבר על הפיל שבחדר: חומצת שומן לינולאית (ACID FATTY LINOLEIC), או בשמה המוכר יותר: "אומגה 6". שומן מסוג אומגה 6 הוא רב -בלתי רווי. גופנו אינו יודע לייצר בעצמו שומן רב -בלתי רווי ואנו תלויים בצריכה שלו מבחוץ – מהמזון שלנו . החדשות הטובות הן – הגוף שלנו צריך ממש מעט ממנו. שאר השומן הרב- בלתי רווי שאנו צורכים דרך המזון? מתפרק בגוף. במקרה של אומגה 6 ,לפירוק הזה י ש צד אפל: תוצרי הפירוק של אומגה 6 הם המנוע של תהליכים דלקתיים בגוף, שבתורם יוצרים את הבסיס להשמנת היתר, הפרעות מטבוליות, מחלות לב, מחלות פרקים, מחלות כלי דם, סכרת, סוגים שונים של סרטן – וזוהי רשימה חלקית בלבד של מה שקורה לנו בעת
צריכה של שמני זרעים, בהם ישנה כמות גבוהה של אומגה 6.

נחזור לרשימה
שמן בוטנים: הבוטן הוא בעצם קטנית. בניגוד לשמני הזרעים שהוזכרו עד עכשיו, הוא נפוץ, בעיקר במזרח הרחוק, כשמן לא מזוכך, בעל ארומה של בוטנים קלויים. למרות הערך הקולינרי שלו, גם שמן בוטנים עשיר באומגה 6 ולכן צריכה שלו – במנות אסיאתיות למשל, עדיף שתעשה במשורה, לצורך תיבול בלבד. ייצור שמן בוטנים נפוץ בסין, הודו, מדינות מערב אפריקה, ארצות הברית, ארגנטינה וברזיל.

שמן שומשום: אחד משמני הזרעים העתיקים ביותר בשימוש, בעיקר בגלל תכולת שמן גבוהה בזרע, שהקלה על מיצוי השמן ממנו. גם שמן שומשום נפוץ מאוד כשמן לא מזוכך, בשל ערכו הקולינרי והארומות הייחודיות שהוא מוסיף לתבשילים ומאכלים שונים. כמו שאר שמני הזרעים ברשימה, גם הוא עתיר אומגה 6, ולכן כדאי גם בו להשתמש במשורה, לתיבול בלבד. רוב שמן השומשום בעולם מקורו במיאנמר (לשעבר בורמה), סין, הודו, טנזניה וסודן, כמו גם יפן, תורכיה ודרום -קוריאה.

שמן זרעי ענבים: מופק מזרעי ענבים, המגיעים מגפת הענבים – פסולת תעשיית היין. בשנים האחרונות הוא הפך נפוץ גם כשמן מזוכך וגם בהפקה בלחיצה (EXTRUDING), עם שיווק אגרסיבי על מעלותיו הרבות לכאורה. בפועל, מדובר בשמן ש- % 70 ממנו הוא מסוג אומגה 6 ,שהנזקים הבריאותיים שלו הוזכרו כאן שוב ושוב. בנוסף, תהליך ההפקה של שמן זרעי ענבים בלחיצה, ללא זיכוך עלול להכיל תרכובות פחמימניות שאינן בריאות לנו כלל וכלל, תוצרי פירוק כתוצאה מההפקה בחום. ייצור שמן זרעי ענבים מתרכז במדינות בהן גם יש ייצור יין נרחב: איטליה, צרפת, ספרד
וארצות הברית.

שמן דקלים: שמן המופק מגרעין פרי "דקל השמן". זהו שמן שקשה למצוא על המדפים בחנויות, אך כמעט כולנו צורכים אותו כחלק ממוצרי מזון רבים שאנו קונים: גלידות, בצקים קפואים, מרגרינה, עוגות ועוגיות קנויות, שוקולד, מנות ארוזות מוכנות לאכילה, לעיתים אפילו בלחם – בכולם השימוש בשמן דקלים נפוץ מאוד. סיבה אחת לכך היא מכיוון שרוב חומצות השומן שלו (50%) רוויות, כך שהוא מוצק בטמפ' החדר ועל ידי כך תורם ליציבות ולמראה של מוצר המזון. סיבה נוספת – הוא זול מאוד. שמן דקלים מהווה כמעט 50% משוק השמנים הצמחיים הנמכרים בעולם למאכל. כמו שמני זרעים אחרים, גם הוא נמכר בעיקר כשמן מזוכך, וערכיו התזונתיים נמוכים ביותר. בנוסף, שמן דקלים אחראי לאחד האסונות האקולוגיים החמורים ביותר במזרח אסיה – הרס יערות גשם ואיזורי מחיה של חיות בסכנת הכחדה. הוא אמנם לא גרוע תזונתית כמו שמני זרעים אחרים שעתירים באומגה 6, אך מבחינה סביבתית מדובר בתעשיה חקלאית שגרמה, ועודנה גורמת נזק אדיר לסביבה. מדינות ייצור עיקריות של שמן דקלים הן מדינות הקרובות לקו המשווה: מדינות דרום-מזרח
אסיה, מערב אפריקה ודרום אמריקה.

שמן קוקוס: מופק מגרעין אגוז הקוקוס. נפוץ הן בצורתו המזוככת והן בצורה הלא מזוככת. רובו (92%) מורכב משומן רווי. שמן קוקוס הוא אחד השמנים הכי שנויים במחלוקת: יש שנשבעים בערכיו התזונתיים ויש המנפנפים באותם ערכים בדיוק כהוכחה לבעייתיות שבצריכתו. כוכבו של שמן הקוקוס דרך במערב בתחילת העשור השני של שנות האלפיים, לאחר פרסום מאמר של חוקרת צרפתיה בשם מארי פייר סיינט-אונג', שמצא שלחלק מהשומן המצוי בשמן קוקוס יש תרומה מיטיבה בתהליך חילוף החומרים בגופנו, ולירידה בעומס החימצוני בגוף. דה-עקא, שהמחקר פורץ הדרך הזה עבר סילופים ועיוותים רציניים בדרך להפיכת שמן הקוקוס לנער החדש והנוצץ בשכונת השמנים הצמחיים. במילים אחרות – מה שאותו מחקר לא מצא – הוא ששמן קוקס תורם לבריאותנו. הוא כן מצא שלמרכיבים מסוימים בשמן קוקוס, כאשר מבודדים אותם ומגדילים את כמותם במאות אחוזים, יש השפעה מיטיבה על גופנו. כאשר אותה חוקרת נשאלה (בכתבה בעיתון הגארדיאן הבריטי משנת 2017) על השימוש שנעשה במחקר שלה לשיווק שמן קוקוס היא ענתה: "המחקר שלי משמש את אלה הטוענים בעד מיצובו של שמן קוקוס כשמן בריא, אבל זוהי פרשנות רחבה מרחיקת לכת לעומת מה שבאמת בדקנו…. למעשה, מחקרים מאוחרים יותר שנעשו לגבי תרומתו של שמן קוקוס לבריאותנו מראים שלא כך הדבר". אם לא די בכך, גם תעשיית שמן הקוקוס, כמו תעשיית שמן הדקלים, אחראית לפגיעה האנושה ביערות הגשם וצמצום סביבת המחיה של מינים טרופיים רבים.

 

טיגון בשמן צמחי: קשה לחשוב על שאלה שתייצר ויכוח קולני יותר מאשר השאלה הבאה: האם כדאי או לא כדאי לטגן בשמן מסוים. לחלל האוויר ייזרקו טמפרטורות, גוגל יקרוס מחיפושים ומושגים כמו עישון ושריפה יתערבבו להם בתוך כל המהומה. אז לפני שתקראו את הפסקה הבאה – שתו כוס מים. נישמו עמוק. הירגעו, לאחר שעשיתם זאת – בואו נצא לדרך:
הרגלי טיגון של מזון הם תרבותיים. בכל איזור ומדינה משתמשים בשומן המקומי הנפוץ אצלם. בדרום מזרח אסיה משתמשים בשמן בוטנים ובשמן סויה, בהודו בשמן חריע, במזרח אירופה משתמשים בשמן חמניות ובשומן מן החי, ואצלנו שמן זית הוא אחד מעמודי התווך של המטבח כבר אלפי שנים.
עכשיו בואו ונפרק את נושא הטיגון: טיגון מזון מוגדר כשהיה של מזון למשך 5 דקות לפחות בתוך שמן שחומם לטמפ' של 180 מעלות . מה אין פה? נכון. לא כתוב כאן כלום על נקודת עישון או שריפה. למה? כי הן לא רלבנטיות. הנקודה בה שמן כלשהו יתחיל "לעשן" על המחבת תלויה בכמה גורמים, פיזיקליים בעיקרם, הקשורים לכמות השמן שנמצא במגע עם המשטח המחומם. לדוגמא: כמות קטנה של שמן על מחבת רחבה "תעשן" במהירות אך כמות גדולה יותר של שמן על אותה מחבת לא תעשן כאשר תגיע לטמפ' זהה.
בנוסף, שמן ש"מעשן" אינו בהכרח מתקלקל מהר יותר משמן שאינו "מעשן", והסיפור האמיתי מאחורי טיגון עם שמן כזה או אחר אינו קשור כלל וכלל ל"עישון" או "שריפה" אלא לקלקול של השמן בעת החימום שלו.
כדי להבין זאת כדאי לחזור כמה צעדים אחורה: חימום של שמן – כל שמן – מביא לירידה בערכו התזונתי והבריאותי. בשמנים מזוככים, שעניים מאוד ב ערכים בריאותיים, ירידה כזו תתרחש מהר ואילו בשמנים שאינם מזוככים ירידה זו תתרחש לאט יותר. הירידה בערכים הבריאותיים מגיעה ביחד עם עליה בחומרים שאינם בריאים, ששמם נקשר לעליה בסיכוי לחלות במחלות שונות.
מכאן עולות שתי מסקנות: הראשונה היא שלטגן זו דרך לא בריאה להכין מזון (אבל מאוד טעימה…) והשניה היא, שסוג השמן איתו מטגנים הוא קריטי למהירות בה יירד ערכו הבריאותי, והמהירות בה יתפתחו בו חומרים שאינם בריאים לנו. במילים אחרות – זה לא משנה מתי השמן כבר מתקלקל לחלוטין (וגם לא נוכל לראות זאת בעין. "עשן" הוא לא מדד לכך), אלא מה קורה לו עד שהוא מתקלקל לחלוטין.

טיגון בשמנים מזוככים: כפי שנכתב בתחילת המאמר, שמנים מזוככים עניים מאוד במרכיבים בריאותיים ורגישותם לקלקול גבוהה מאוד. טיגון אינו יוצא דופן. אמנם, מדובר בשמנים מאוד זולים, והפיתוי להשתמש בהם בטיגון הוא גבוה, אך חישבו לעצמכם האם הפגיעה ארוכת הטווח בבריאותכם שווה את זה
טיגון בשמנים עתירים באומגה 6: שומן רב-בלתי רווי מסוג אומגה 6 מתפרק בקלות בעת חימום. פירוק של אומגה 6 בעת טיגון מביא ליצירה של חומרים שאינם בריאים לנו תוך זמן קצר (גם בשמנים שאינם מזוככים!). טיגון בשמנים עתירים באומגה 6 (קנולה, חמניות, חריע, תירס, סויה, ענבים) אינו בריא כלל וכלל ומומלץ להימנע ממנו. נכון, הם זולים, אך הבריאות שלנו יקרה.

טיגון בשמנים רוויים: גם כאן ישנה מחלוקת רבה, עם טיעונים ומחקרים לכאן ולכאן. החיסרון בטיגון בשמנים צמחיים עתירי שומן רווי (קוקוס, דקלים) הוא שהם אינם עתירים בחומרים ששומרים על השמן מקלקול בעת חימום (נוגדי חימצון למשל). וכמובן יש לזכור ששימוש בשמנים כאלה מעודד פגיעה אקולוגית אנושה במינים רבים של בעלי חיים באיזור הטרופי שנמצאים בסכנת הכחדה עקב הרס סביבות מחיה.

טיגון בשמנים צמחיים שמקורם בציפת הפרי: ציפת הפרי מכילה ערכים תזונתיים רבים וטובים ועשירה במרכיבים להם תרומה חשובה לתפקוד תקין ובריא של גופנו. בניגוד לשמן המופק מהזרע, מרכיבים אלה אינם הולכים לאיבוד כאשר בזמן הפקת השמן מהפרי (בכבישה קרה) והם ממשיכים לשמור על השמן מקלקול גם בזמן הטיגון . בהקשר הזה, שמן זית (וגם שמן אבוקדו, אם כי המחקר על טיגון בו נמצא בתחילת הדרך) שומר על כס המלכות לא רק כשמן הבריא והמזין ביותר בשימוש "קר" (תיבול), אלא גם בבישול, אפיה וטיגון: נוגדי החימצון הרבים שבו, כמו גם הרכב השומן שלו שעמיד יותר בפני פירוק בחום, שומרים עליו יותר מקלקול יותר מכל שמן צמחי אחר.

מסקנות: טיגון מזון אינו מומלץ, אך אם כבר – אז בשמנים צמחיים בכבישה קרה, שאינם עתירים בשומן מסוג אומגה 6, ועשירים בויטמינים ונוגדי חימצון המעכבים את קלקול השמן.

לסיכום:
יש לנו מזל. אנו חיים באיזור בו שמן זית הוא אחד מעמודי התווך של המטבח כבר אלפי שנים. בבישול, תיבול, אפיה וטיגון – שמן זית הוא חלק מתעודת הזהות הקולינרית והתרבותית שלנו ושל האיזור בו אנו חיים. בשנים האחרונות נכנסו לחיינו שמנים צמחיים אחרים שמגוונים את השימושים ואת הפרשנות הקולינרית למנות: שמן בוטנים ושמן שומשום הם הנציגים הבולטים של קבוצה זו.
שמנים צמחיים אחרים, זולים, שהגיעו לכאן והפכו פופולריים כמו שמן קנולה, חמניות, תירס, סויה וענבים, אינם מומלצים לשימוש בגלל אופן הפקתם, כמות החומרים הבריאותיים נמוכה בהם והרכב השומן שלהם שאינו בריא ומזיק לנו. השימוש בשמנים צמחיים הוא תרבותי. הוא מחובר לקולינריה המקומית, למאכלים ולתבשילים. הוא מחובר לסיפורים, לחקלאות ולנוף המקיף אותנו. לכל עם ולכל איזור יש את השמן הצמחי שלו. גם לנו יש את שלנו – שמן מקומי שפירותיו גדלים בכל גינה ובכל יישוב. שמן שנפוץ בכל חנות ובכל סופר. למזלנו, הוא גם הבריא, המזין והמגוון מכולם!

מקורות:

זיכוך:
The Handbook of Olive Oil (2013) –
Fruit oils – chemistry and functionality (2019) –

שמן זית:
www.predimed.es אתר-
The Handbook of Olive Oil (2013) –

שמן דקלים:
The political ecology of palm oil production (Nature, 2013) –
Ecology – can pal oil plantations come clean (Science, 2007) –

שמן קוקוס:
– כתבה מעיתון הגארדיאן בנושא שמן קוקוס:
https://www.theguardian.com/lifeandstyle/2017/jul/09/coconut-oil-debunkedhealth-benefits-big-fat-lie-superfood-saturated-fats-lard
: Marie-Pierre St-Onge של המדובר המחקר-
Medium‐chain triglycerides increase energy expenditure and decrease adiposity in
overweight men
אהוד סורייאנו – יועץ לאיכות שמן זית
קיבוץ מגל, ד.נ. מנשה 3884500 ,פלאפון: 3965348-052 ,com.gmail@essenceevoo

אומגה 6 :
An Increase in the Omega-6/Omega-3 Fatty Acid Ratio Increases the Risk for Obesity –
(Nutrients 2016)
Encyclopedia of food and nutrition (2003) –
Omega-6 vegetable oils as a driver of coronary heart disease – the oxidized linoleic –
acid hypothesis (Department of Preventive Cardiology, Saint Luke’s Mid America
Heart Institute, Kansas City, Missouri, USA, 2013)
Fruit oils – chemistry and functionality (2019) –

טיגון:
Encyclopedia of food and nutrition (2003) –
Lipid oxidation and cardiovascular disease (circulation research, 2010) –
Fruit oils – chemistry and functionality (2019) –