הקשר בין ממני מחקרי התזונה לתוצאות

בהתייחס למאמר הזה מ"הארץ" המתייחס למחקר מ-PLOS השאלה היא באיזו מידה באמת ניתן לדעתך לתת אימון במחקרים העוסקים בתזונה, בעיקר כשהם תצפיתיים ומבוססים על דיווחים עצמיים של המשתתפים, וכפי שמופיע במאמר ובמחקר אף מתוכננים, ממומנים ולעיתים אף מנוהלים ע"י חברות מזון … ? אילו כלים את מציע לנו, לקוראים, בעיקר אנשי המקצוע, לבחון ולהעריך את האמינות והמשמעות של מחקרים כאלה ?

• לינק למקור : http://www.e-med.co.il/emed/new/usersite/content.asp?CatID=13&ContentID=439709

דיון

[ד"ר סיגל אילת-אדר]

אכן שאלה מעניינת, ואין זו הפעם הראשונה שהיא עולה.
רק חבל שנזכרו ב- 2014 לדון במאמר שפורסם ב- 2007: http://dx.doi.org/doi:10.1371/journal.pm​ed.0040005.
העבודה המצוטטת דווקא עסקה במחקרי התערבות וזה אולי צריך עוד יותר להדאיג.
השאלה מתחלקת לשני חלקים: מה עושים שם מחקרים ממומנים ומה לגבי מתודולוגיה במחקרים תזונתיים. על החלק השני התשובה שאתן בפורום קצרה: אני מלמדת קורס שלם בתואר שני על מתודולוגיה של מחקרים תזונתיים ומגבלותיה ואיך להתגבר עליה במידת האפשר. כך שאין באפשרותי לסכם "על רגל אחת" מהם הכלים לבחינת מהימנות ותוקף של מחקרים בתזונה.
לגבי השאלה הראשונה: נושא המימון הוא נושא בעייתי מאחר ואין לנו הרבה אפשרויות למימון מחקרים בתזונה ללא תמיכה כלשהי מחברות המזון. באופן כללי קיימת הטיית פירסום ובה נטייה של חוקרים לפרסם מחקרים עם תוצאות חיוביות יותר מתוצאות שליליות ועוד יותר ממחקרים עם היעדר תוצאה. בנוסף, קיימת נטיה של עורכי עיתוני סקירת עמיתים "להאמין" יותר לתוצאות מאשר להיעדר תוצאות. כל אלה קיימים עם וללא תמיכה כספית.
אני יכולה להעיד שנעשים מאמצים רבים להפריד בין חברת המזון לבין החוקר: הן בהסכם על כך שהחוקר יכול לפרסם כל תוצאה שתתקבל ובעיקר דרך גורם שלישי. למשל בארץ משרד הבריאות מחזיק את המימון למחקרים של מועצת החלב ולחוקר אין קשר למועצת החלב אלא למשרד הבריאות. יחד עם זאת, אין ספק שקיימת השפעה הן של מימון ואפילו של ההיפותזה של החוקר כשהוא ניגש לעשות את המחקר וצריך לקחת זאת בחשבון בשיפוט מחקרים בתזונה. לאחרונה קיימת נטיה ברוכה לערוך מחקרי תזונה שבודקים הרגלי אכילה ולא רק צריכה של מזון מסויים.

[מאת]

תגובות