אנסה לעשות סדר: אך תחילה גילוי נאות: אני תומכת בתו הירוק.
הסימון התזונתי האדום הוא סימון אובליגטורי, מחייבת את התעשייה.
במידה והמזון מקבל באחד התנאים (מלח, סוכר, שומן רווי), תו אדום – הוא לא יכול לקבל תו ירוק.
הסימון התזונתי יינתן רק למזונות ארוזים בשלב זה (כלומר תפוח בתפזורת לא יסומן).
ביקורת 1: הסימון התזונתי הירוק אינו מחייב את התעשייה להשתמש בו. אחת הביקורות נוגעת לכך, שגם אם אין עלות ישירה לסימון הירוק, הרי שהעלות בעצם הכנסתו לפס הייצור עלולה להביא לכך שחברות קטנות לא ישתמשו בו.
ביקורת 2: הסימון הירוק לא נחקר לעומק בעולם (אם הבנתי נכון את טענה זו). בניגוד לסימון האדום, שהשפעתו הוכחה במחקרים בצ'ילה.
ביקורת 3: הצרכן עלול לצרוך הרבה מהמזון המסומן בירוק ואז המזון כבר לא יהיה לו בריא (המצדדים בביקורת הזו למעשה מתנגדים לתו).
ביקורת 4: יש לנקוט אמצעים אחרים בשלב ראשון – סובסידיות, איסור פירסום לילדים והפיכת התו הירוק גם הוא לאובליגטורי – הטענה הזו בעייתית מכיוון שכל היבט נוגע למשרד ממשלתי אחר – סובסידיה איננה באחריות משרד הבריאות אלא משרד האוצר. מדוע לא לעבוד במקביל?
ביקורות נוספות שלא אתייחס אליהן כאן נוגעות לאלו מזונות בכלל יהיו מועמדים לתו ירוק – האם לתת תו ירוק לעוף המוכשר במלח שיש בארץ? האם יש לתת תו ירוק למוצרי חלב. – ביקורות אלה נוגעות יותר לתפיסה תזונתית ופחות לתו הירוק.
אם אני צריכה לסכם למי לדעתי הסימון יעזור:
1. לתעשייה בכך שהוא ידרבן אותה לשפר את מוצריה.
2. לצרכן – שידע לבחור מזון בריא יותר.
3. כמובן שגם אנחנו נוכל להיעזר בו. בתלות בהיענות התעשייה לשים אותו.